החלטה בתיק ע"א 49261-10-12

בפניי בקשה מטעם המשיבים 1 ו-2  (להלן: " המשיבים") למחיקת הערעור על הסף.

רקע כללי

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט השלום בירושלים אשר במסגרתו התקבלה תביעתו של המערער לפיה הנתבעים 1 ו-2 (המשיבים בהליך זה) ישלמו לתובע (המערער) סך של 297,500 ש"ח בניכוי תגמולי המל"ל לפי חוות דעת אקטוארית. פסק הדין ניתן ביום 5.8.12. בראשית חודש ספטמבר 2012 המשיבים עתרו לבית משפט קמא לשני סעדים: 1. ביטול החיוב במע"מ של שכ"ט עו"ד, 2. להגשת חוות דעת אקטוארית מתוקנת לחישוב תגמולי המוסד לביטוח לאומי וחישוב יתרת הנזק בהתאם. בבקשה הובהר כי על חישוב קצבאות המל"ל להיות עדכניות ככל הניתן ליום מתן פסק הדין ולפיכך התבקש בית המשפט לתקן את פסק הדין כך שהסכום לתשלום ישונה בהתאם לחוות הדעת העדכנית. בהחלטתו מיום 10.9.12 דחה בית המשפט את הבקשה בעניין השמטת המע"מ ונעתר לבקשה להגשת חוות דעת אקטוארית עדכנית (להלן: " ההחלטה המתקנת"). בעניין זה קבע בית המשפט כדלקמן: 

" הניכוי יעשה לפי חוות הדעת האקטוארית המעודכנת. אין שינוי בעניין המע"מ".

לפי החלטה זו, בסיס החיוב שנקבע בפסק הדין שונה, דבר שהשפיע על יתרת הנזק ותשלום היקף החיוב בשכ"ט עו"ד. 

הערעור הוגש על ידי המערער ביום 29.10.12. ברישא של הודעת הערעור נכתב כי הודעת הערעור הינה על פסק דין שניתן ביום 5.8.12 בבית המשפט השלום בירושלים, כפי שתוקן בהחלטה מיום 10.9.12.

תמצית טענות הצדדים

לטענת המשיבים, דין הערעור להימחק בשל האיחור שחל בהגשתו. לטענתם, פסק הדין עצמו לא תוקן, ולפיכך אין מקום להחיל את הוראת סעיף 81(ג) לחוק חוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984 (להלן: "החוק") המאריך באופן סטטוטורי את המועד להגשת ערעור על פסק הדין. לטענתם, במועד פסק הדין הסתיים העניין התלוי ועומד ועל כן מאותו מועד שהומצא פסק הדין, היה צריך לספור את המועדים להגשת ערעור, כך שהיה על המערער להגיש הערעור עד ליום 23.10.12. לטענת המשיבים, השינוי האריתמטי שחל עקב הגשת חוות הדעת המעודכנת, אין בו כדי לשלול את היות פסק הדין סופי, עניין זה לא שינה במאום את סופיות ההחלטה.

המערער טוען מנגד, כי בעקבות הגשת חוות הדעת המעודכנת, פסק הדין תוקן כך ששונה הסכום שנפסק לטובת המערער בפועל, דהיינו היקף החיוב שונה באופן מהותי.

דיון ומסקנות

הסוגיה הראשונה המתעוררת בעניין שלפניי הינה האם פסק הדין תוקן בהתאם לאמור בסעיף 81 לחוק.

לצורך הדיון בסוגיה זו, אצטט את סעיף 81 (א):

"81.    (א)   מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה".

לפי הגדרות סעיף 81(א), טעות הינה גם "טעות בחישוב". מכאן שההחלטה מיום 10.9.12, המורה לתקן את סכום פסק הדין בהתאם לחוות הדעת האקטוארית המעודכנת שהוגשה, נופלת לגדרו של סעיף זה. יש לציין כי חוות הדעת המעודכנת שינתה את היקף חבותם של המשיבים.

תכליתו של ההסדר בדבר דחיית מניין הימים, הקבוע בסעיף 81 לחוק, היא למנוע סרבול יתר וחוסר יעילות כתוצאה מהגשת ערעור בשלב מוקדם מדי. שכן, לא פעם תיקון פסק הדין עשוי לייתר את הערעור ולמצער מצריך עריכת תיקון בערעור שהוגש.

השאלה הנוספת שיש אפוא לדון בה היא, האם יש לאפשר למערער ליהנות מפועלו של סעיף 81(ג) לחוק שעה שלטענת המשיבים לא היה בהחלטה המתקנת כדי להשפיע עליו.

לצורך הדיון בסוגיה זו, אצטט את סעיפים 81 (א) ו-(ג) לחוק הקובעים כדלקמן:

"(א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לעניין זה ; לעניין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.

...